אין חולק כי שוק הנדל"ן הישראלי מצוי מזה זמן בתנופת בנייה, חלקה מאופיינת בנייה "חדשה" מן היסוד וחלקה שיקום על דרך החיזוק של מבני מגורים  קיימים, אשר לגביהם קיימת סבירות כי לא יעמדו בפניי סכנת התמוטטות בקרות חלילה רעידת אדמה.

 

הכוונה "בבניה חדשה" הנה למצב שבו הורסים עד היסוד מבנה מגורים ישן ותחתיו בונים בניין מגורים רב קומתי שבנייתו נעשית בהתאם לתקן בנייה מעודכן. באופן הזה נהנים הדיירים שפינו את דירותיהם הישנות באותו הבניין, עם חזרתם לאחר השלמת הפרויקט, מדירה חדשה, העונה לרוב על תקן בנייה מתקדם.

 

האפשרות השנייה היא לחזק מבני מגורים קיימים ללא הריסת המבנה עד היסוד. במצב דברים זה נהנים דיירי הבית מחיזוק שלד הבניין בידי הקבלן שנבחר לביצוע הפרויקט, כנגד הוספת קומות והקצאת זכויות בנייה לקבלן המהווים תמריץ לקבלן בביצוע הפרויקט.

 

עד לאחרונה, לשם קבלת היתר לביצוע הריסה של בניין ובנייתו מחדש, היה נדרש לקבל את הסכמתם של כל בעלי הנכסים בבניין.

 

סיטואציה זו יצרה פעמים רבות מצב אבסורדי בו רוב דיירי הבית גילו נכונות להריסת המבנה, אך נאלצו להתמודד מול דייר סרבן וסחטן  אשר היה נוהג "לתקוע" את קידום הפרויקט אך בשל אינטרסים אישיים צרים.

 

אי לכך, ביום 20.06.2012 התקבל תיקון מס' 2, הכולל בחובו סדרה של תיקונים שונים, אשר החשוב שבהם הוא שחרור בעלי הזכויות, שרוצים את שיפוץ המבנה, מן הצורך לקבל את הסכמתם של כל בעלי הזכויות בבית המשותף.

 

במובן הזה, בא התיקון וקבע כי ניתן יהא לאשר את ביצוע העבודה, אף אם לא התקבלה על כך החלטה מראש של כל בעלי הדירות בבית המשותף, זאת על פי תביעה של בעלי הדירות שבמועד הגשת התביעה היו בבעלותם ארבע חמישיות מהדירות בבית המשותף וארבע חמישיות מהרכוש המשותף היו צמודות לדירותיהם".

 

במבוא לסעיף המתקן כלולה ההוראה כללית האומרת: "ביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה הריסת בניין קיים והקמתו מחדש בהתאם לתכנית חיזוק, טעון החלטה מראש של כל בעלי הדירות", ומיד בהמשך הסעיף, נמצא התיקון הנ"ל, לפיו ניתן להסתפק גם ברב של 80% מבעלי הדירות בבית, בכפוף לאמור בהמשך.

 

משמעות התיקון הנה, כי מעתה ואילך, לא תהייה חובה לקבל את חתימותיהם והסכמתם של כל הדיירים בבניין, אלא ניתן יהיה להסתפק בחתימות והסכמת 80% מכלל בעלי הנכסים בבניין.

אולם כאן המקום להדגיש, כי אין המדובר ברוב אוטומטי.

התיקון לחוק הוסיף סייג לא מבוטל. הסייג מצוי בסוף סעיף 5 (א) לחוק המתקן וקובע לאמור: "ובלבד שנתן לכל בעל דירה בבית המשותף הזדמנות לטעון את טענותיו; בהחלטה כאמור ישקול המפקח, בין השאר, את הנסיבות המיוחדות שבהריסת דירתו של בעל דירה המתנגד לביצוע העבודה כאמור והשלכותיהן; הוראות סעיף 5(ב) ו-(ג) יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים".

במילים אחרות, המפקח לא ייתן את הצו לפני שנתן לכל בעל דירה ברכוש המשותף לטעון את טענותיו וכו', הכול כאמור לעיל.

במידה והמפקח יגיע למסקנה כי דייר זה או אחר מתנגד להליך ללא כל סיבה מספקת ו/או מוצדקת, לאחר שישקול את כל השיקולים הרלוונטיים, יחליט המפקח האם לתת צו לביצועו של התהליך, על אף התנגדותו של דייר זה או אחר

אין ספק, כי תיקון זה לחוק המקרקעין  הביא  משב רוח מרענן בהיותו מביא לכך שדיירים סרבנים פוטנציאליים לחשוב יותר מפעם אחת, בטרם ינסו  המה לטרפד את הפרויקט, כאשר אין להם סיבה טובה ומוצדקת לעשות זאת. הם יחששו מפני חיובם האישי בתשלום סכומי עתק ליתר דיירי הבית, דבר שיגרום להם "לשחות עם הזרם" ולא להתנגד סתם כך, לביצוע הפרויקט.

​

להיוועצות עם עו"ד בתחום לחץ כאן